שלו נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

התביעה

1.התובע הגיש תביעה בסדר דין מהיר, בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 12.8.09, התובע טוען כי הנהג הפוגע מסר לו כי הינו מבוטח בחברת אליהו, פניה אליהם נענתה כי אין כיסוי ביטוחי המכסה נזקי צד ג' בחברתם, פניה נוספת לנהג הפוגע, מר שפירא, העלתה כי המבטחת בגין נזקי צד ג', הינה הנתבעת משכך, הגיש תביעתו כנגד הנתבעת.

התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבעת בתשלום כדלקמן:

7,995 ₪ בגין נזק ישיר על פי דו"ח שמאי, 870 ₪ בגין שכ"ט השמאי, 3,008 ₪ בגין ירידת ערך, 500 ₪ עבור אבדן ימי עבודה במהלך תיקון הרכב במוסך ו- 4,640 ₪ עבור הוצאות עו"ד. סה"כ 17,299 ₪, משוערך ליום התביעה.

2.הנתבעת, בכתב הגנתה, אשר הוגש כבר בחודש אפריל 2010, לא כפרה באחריות נהגה לתאונה ואף ציינה כי כבר ביום 14/1/10, טרם הגשת התביעה, שילמה לתובע את הסך של 8,645 ₪ הכולל את מלוא הנזק הישיר וסך של 650 ₪ עבור שכ"ט שמאי. באשר לירידת הערך, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי מוכנה היא לשלמו לאחר שיובא לעיונה עברו הביטוחי של הרכב. עוד ציינה הנתבעת כי פניית התובע לתשלום התקבלה אצלה ביום 16/12/09 וכי כבר ביום 21/12/09 שלחה אל התובע דרישה למסמכים, אשר לא נענתה. ביום 14/1/10, משלא נענתה הדרישה למסמכים, נשלחה ההמחאה, המתייחסת לסכום שאינו במחלוקת, אולם התובע, כך לדברי הנתבעת, בחר שלא לפדותה והגיש את תביעתו, כאשר נלווית אליה דרישה לתשלום שכ"ט שהוא בשיעור מוגזם, לטענת הנתבעת, וכן דרישה לתשלום בגין אבדן ימי עבודה, ללא כל ראיה התומכת בכך.

הנתבעת הדגישה, בסעיף 10 לכתב הגנתה, כי לו היה התובע מוסר לנתבעת את המסמכים הנדרשים והיה מוכיח כי בשלוש השנים האחרונות לא אירעה לרכב תאונה ו/או נזקים במוקדים אליהם מתייחסת קביעת השמאי לירידת ערך, היתה משלמת גם את הסך שנקבע כירידת ערך ובכך היתה נחסכת התביעה.

3.עיון במסמכים שצורפו על ידי התובע לכתב התביעה מעלה כי ביום 16/12/09 פנתה ב"כ התובע אל הנתבעת בדרישה לתשלום בגין האירוע. באותו מכתב, ציינה ב"כ התובע כי על הנתבעת לשלם את הסכום הנדרש ללא עיכובים, מאחר שמבוטחה, הנהג הפוגע, הודה באחריותו. עוד ציינה ב"כ התובע כי דרישות למסמכים אשר אינן מעוגנות בהוראות החוק, לא תיענינה.

ביום 21/12/09 השיבה הנתבעת כי לצורך הטיפול בתביעה, דרושים לה מסמכים שונים: תאור אירוע + שרטוט, עבר ביטוחי ל- 3 שנים אחרונות וטופס ההודעה של המבוטח.

ב- 4/1/10 השיבה ב"כ התובע כי אין בכוונתה למסור לידי הנתבעת את המסמכים שהתבקשו, שכן די במסמכים שנשלחו אל הנתבעת כדי להוכיח את התביעה והבקשה לקבלת מסמכים נוספים מעידה על נסיון סחבת. באותו מכתב הודיעה ב"כ התובע כי אם דרישה זו לא תיענה בתוך 7 ימים, תוגש תביעה.

ביום 14/1/10 שלחה הנתבעת אל ב"כ התובע שיק על סך 8,645 ₪ כאשר הובהר במכתב שנלווה לשיק כי הפקדת ההמחאה אינה מהווה ויתור על טענה כלשהי של התובע (ההדגשה אינה במקור – ר.ג.מ.).

ביום 8/2/10 הוגש התביעה.

הדיון

4.בפתח הדיון, ביום 28.10.10, פניתי אל ב"כ התובע, נוכח טענות הנתבעת ונכונותה לשלם, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב ההגנה, ושאלתיו האם מצוי בידיו העבר הביטוחי של הרכב שאז נותרה מחלוקת סביב 220 ₪ השלמת שכ"ט השמאי, אבדן ימי העבודה ושכ"ט עו"ד. משהשיב בחיוב, ביקשתי כי הצדדים ישוחחו ביניהם, לא בנוכחותי, על מנת לבחון סיום התיק באופן שייתר את שמיעת הראיות והוצאות נוספות לתובע, אשר התברר באותו מועד כי אף לא שילם את מחצית האגרה השניה, כמתחייב. בחלוף דקות התברר כי אין בידי ב"כ התובע המסמכים האמורים והוא עמד על שמיעת הראיות.

בהתאם להתחייבות ב"כ התובע, שמעתי את התיק והמתנתי, טרם אתן את פסק הדין, לתשלום האגרה על ידי ב"כ התובע, אשר התחייבו לעשות כן בתוך 7 ימים מיום הדיון. אחר ששולמה האגרה, ביום 8/11/10, באיחור ולאחר שהתרעתי בתובע בהחלטה נוספת, נכונה אני ליתן את פסק הדין בתיק.

גדר המחלוקת

5.כאמור, אין מחלוקת כי התאונה אירעה באשמת נהג הרכב המבוטח על ידי הנתבעת וכי הערכת הנזק של השמאי מוסכמת על הנתבעת ככל שהיא נוגעת לנזק הישיר.

המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין התביעה לירידת ערך (3,008 ₪), אבדן ימי העבודה של התובע (500 ₪), סך של 220 ₪ מתוך סך שכ"ט השמאי (870 ₪) ודרישת התובע לשכ"ט עו"ד (ב"כ התובע, 4,640 ₪).

אין מחלוקת בין הצדדים כי השיק ע"ס 8,645 ₪, אשר לטענת ב"כ הנתבעת נשלח לב"כ התובע, לא נפרע. לא הובאו ראיות אודות קבלת בידי התובע ו/או ב"כ.

ירידת הערך